עשה לך רב

פינת ההלכה השבועית עם הרב קצין



❖ מהו הפרוזבול?
אחת המצוות השייכות לשנת השמיטה היא שמיטת כספים. המשמעות היא שכל הלוואה שמועד פרעונה הגיע לפני סוף שנת השמיטה ולא נגבתה, בטלה ואסור למלווה לגבות את החוב. השמיטה נוהגת רק לגבי חובות הנובעים מהלוואה ולא חוב של מעביד או תמורה של מכירה. על כספנו המושקע בבנקים נוהגים להתייחס כחוב שנשמט, למרות שיש סברות לומר שאין הדבר כן שכן חברה בע"מ אינה כאדם פרטי שלגביו חלה שמיטה.
הלל הזקן ראה שהעם נמנעים מלהלוות מחשש השמיטה ולכן תיקן פרוזבול. פרוזבול הוא שטר שבו המלוה מוסר את חובותיו לבית דין ועל ידי כך יוכל לגבות את החובות (לא נסביר כרגע איך זה פועל). מכיוון שלכולנו השקעות מסוג כזה או אחר, על כל אחד מאתנו לבוא בפני בית דין ולעשות פרוזבול.
אין צורך ששני בני הזוג יעשו פרוזבול אלא די שהבעל יעשה. אלא אם כן לאישה חשבון בנק נפרד. וגם אז היא יכולה למנות את בעלה לשליח.

❖ כיצד נוהגים עם ההבדלה השנה, כשתשעה באב נדחה וחל במוצאי שבת?
השנה צום תשעה באב (הנדחה) הוא במוצאי שבת ויש לדעת את הדברים הבאים:
א. הצום מתחיל עם השקיעה - בשעה 19:43 (ולא במוצאי שבת!). משעה זו אסורה האכילה וגם שאר העינויים כמו רחיצה וכד'.
ב. דיני אבלות חלים מהלילה. לכן אנחנו נאחר מעט את תפילת ערבית כך שכל אחד יאמר בביתו מיד עם צאת השבת (20:24) "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (בלי שם ומלכות), יחליף נעליים ואז יוכל לבוא עם הקינות לבית הכנסת.
ג. בתפילה אומרים "אתה חוננתנו" ומי ששכח אינו צריך לחזור, כי יעשה הבדלה במוצאי תשעה באב (ביום ראשון).
ד. אין עושים הבדלה ואין מברכים על הבשמים במוצאי שבת, אולם מברכים על הנר בבית הכנסת ונוהגים לעשות זאת לפני קריאת מגילת איכה.
ה. במוצאי הצום (ביום ראשון) אין אומרים הבדלה בתפילה, אולם מבדילים על הכוס, בלי לברך על הנר והבשמים.
ו. מותר לשתות את יין ההבדלה ואין צורך לתת לקטן שישתה.
שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן!

❖ ילד קטן הניח על שלחן סעודת השבת דברי מוקצה כמו עטים ועפרונות. כיצד אפשר להזיזם?
עטים ועפרונות מוגדרים ככלי שמלאכתו לאיסור. כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. גופו הכוונה היא להשתמש בכלי למלאכת היתר, למשל: גפרורים כדי לחצוץ את השיניים או פטיש כדי לפצח אגוזים (במקרה שאין לו קיסמים או מפצח) וכן מותר לטלטו לצורך מקומו. ולכן במקרה שלנו יהיה מותר לטלטל את העפרונות בדרך רגילה עד למקומם הרגיל, אפילו אם הוא נמצא בצד השני של הבית.
אולם, יש לדעת שכל זה הוא דווקא בכלי שמלאכתו לאיסור אבל דבר שאינו כלי, כמו אבנים או מקלות, והוא נקרא מוקצה מחמת גופו, אין לטלטל אותו באופן ישיר. ולכן אם ילד הניח אבנים על המיטה יהיה מותר לטלטל רק באופן עקיף, כלומר באמצעות השמיכה או הסדין.

❖ האם מותר לקנות בגדים חדשים בימי בין המצרים?
התשובה תלויה בסוג הבגד ובאיזו תקופה.
בגד שמברכים עליו שהחיינו - אין לקנות בכל שלושת השבועות של ימי בין המצרים, אלא אם כן הוא מברך בשעת הלבישה ולובש את הבגד בשבת (שכן יש המתירים לברך שהחיינו בשבת), או שהוא קנה לפני בין המצרים ובירך שהחיינו בעת הקנייה, אז רשאי ללבוש לפני ראש חודש.
אולם מראש חודש אב ובכל תשעת הימים אסור לקנות אפילו בגד כזה שאין מברכים עליו שהחיינו. (והספרדים מחמירים רק בשבוע שחל בו תשעה באב. והשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, אין דין שבוע שחל).

❖ האם מותר לקנות כרטיס פיס?
המשנה במסכת סנהדרין מונה רשימה של אנשים הפסולים לעדות מדרבנן. אחד מהם הוא משחק בקוביה.
יש מחלוקת בגמרא מהי סיבת הפסול. דעה אחת סבורה שיש כאן גזל מדרבנן. אדם המהמר על כספו עושה זאת כי המנגנון הפסיכולוגי הפנימי משכנע אותו שהוא יזכה. ולכן אם הוא מפסיד אינו נותן בלב שלם, ודבר זה נקרא גזל. אמנם לא מן התורה שהרי הוא נותן בצורה חופשית, אך גזל מדרבנן.
לעומת זאת, ישנה דעה אחרת בגמרא הסבורה כי דבר כזה אינו נחשב גזל, ומשחק בקוביה פסול רק אם זהו עיסוקו היחיד והוא פסול כיוון שאינו עוסק ביישובו של עולם ואנשים כאלו אינם נוהגים לפי הכללים המקובלים בחברה.
להלכה, יש מחלוקת בין השולחן ערוך לרמ"א. השולחן ערוך פוסק כמו הדעה הראשונה שיש בזה גזל. והרמ"א כדעה השניה.
לאור זאת, פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל שלספרדים יהיה אסור לקנות פיס ולאשכנזים יהיה מותר.

לעומתו, סבור הרב אברהם שפירא זצ"ל - מי שהיה הרב הראשי לישראל - כי לכולם מותר. הסברות שלו הן שהמקרה של פיס אינו דומה להימורים משתי סיבות: האחת – בהימורים האדם נותן את כספו אחרי ההפסד ואז הוא אינו נותן בלב שלם. בפיס, האדם משלם מראש וברור לו שאת הכסף הזה הוא לא יקבל, ויש לו תקווה לרווח אחר. דבר זה אינו שונה ממשקיע בבורסה, שהדבר בודאי מותר. נימוק נוסף הוא, שכשאדם קונה פיס, הכרטיס הוא שווה כסף והוא יכול למכור אותו למישהו אחר ולכן זו קנייה גמורה שתופסת ואין בה חשש גזל.
כל זאת לעניין פיס, ולעניין קניית טוטו יש להוסיף את הבעיה של תמיכה בחילול שבת.

❖ מרק או מאכל פרווה אחר שבושל או חומם בסיר בשרי, האם מותר לאכול אותו ביחד עם חלב או בארוחה חלבית?
מאכל פרווה שבושל בסיר בשרי (או חלבי) נקרא בהלכה נ"ט בר נ"ט, כלומר נותן טעם בנו של נותן טעם. כלומר, המאכל הפרווה אינו בא במגע ישיר עם הבשר, אלא הסיר בלע מהבשר, ובשלב השני המאכל הפרווה בלע מהסיר.
הכלל לגבי נ"ט בר נ"ט (לאשכנזים, הספרדים מקילים יותר) הוא שאם לא השתמשו בכלי הבשרי בעשרים וארבע השעות האחרונות, או אז מותר לאכל את המאכל הפרווה אפילו עם חלב ממש. (והוא הדין להיפך דהיינו שבישל בכלי חלבי).
ואם כן השתמשו בסיר הבשרי בעשרים וארבע שעות האחרונות, או אז אין לאכול את המאכל עם חלב ממש, אולם מותר לאכול אותו לפני ואחרי חלב ואין צורך לחכות בין אכילתו לאכילת חלבי, וכן מותר לאכול אותו בכלי חלבי.

❖ היכן יש להדליק נרות שבת כאשר המשפחה מוזמנת לסעודת שבת מחוץ לבית, להורים, חברים וכד'?
אם המשפחה הולכת לסעוד ולאחר הסעודה הם שבים ללון בביתם, עדיף שהאישה תדליק בביתם בברכה ולא אצל המשפחה שבה הם מתארחים. אולם מכיוון שיש צורך להנות מהנרות בשבת, יש לצאת סמוך לחשיכה או להשאיר נרות גדולים כדי שייהנו מהנרות עם שובם הביתה.

❖ שניצל בשרי שהונח בטעות בתוך מחבת חלבית. מה דין המחבת ומה דין השניצל?
ראשית, תלוי הדבר במידת חומו של השניצל. אם לא היה השניצל בחום שהיד סולדת בו (45 מעלות צלזיוס) גם השניצל מותר באכילה וגם המחבת מותרת בשימוש לאחר שטיפתה במים. לעומת זאת, אם היה השניצל בחום שהיד סולדת בו, המחבת זקוקה להכשרה (כיצד נסביר בהזדמנות אחרת). ואילו לגבי השניצל יש לחלק בין שני מקרים. אם המחבת היא בת יומה, כלומר השתמשו במחבת בחלבי ב-24 השעות האחרונות, הרי שהשניצל טרף ואסור באכילה. אולם אם לא השתמשו במחבת בחלב ב-24 השעות האחרונות, מותר השניצל בדיעבד.
הערה לסיום: כמה פעמים כבר קרה ששאלוני מה דין המחבת במקרה כזה כמו שתיארנו, וכששאלתי ומה לגבי השניצל ענו השואלים: "מה זאת אומרת? את השניצל זרקנו מיד!"

❖ אדם סידר את שעון השבת כך שיכבה בליל שבת בשעה מסוימת. אולם בצורה לא מתוכננת הגיעו אורחים והוא מעוניין להאריך את השעון כך שהאור יכבה מאוחר יותר. האם הדבר מותר?
העיקרון הוא שמותר לערוך שינויים בשעון שבת שישמרו את המצב הקיים, אבל לא שינויים כאלו שיקצרו את המצב הקיים. לכן במקרה שלנו, מותר יהיה להאריך את השעה שבה יכבה האור, מכיוון שהשינוי גורם לכך שהמצב הנוכחי (שבו האור דולק) ימשיך. אולם אסור יהיה לקצר את הזמן, כיוון שבכך משנים את המצב שבו האור דולק.
כמו כן, בזמן שהאור מכובה ואמור לדלוק בשעה מסוימת, מותר יהיה להאריך את פעולת שעון השבת כדי שיידלק מאוחר יותר. שכן בכך גורמים לכך שהמצב הנוכחי (שבו האור כבוי) ימשך. אולם לגרום לכך שהאור יידלק מוקדם יותר אסור.
לסיכום: במקרה שתואר בשאלה מותר להאריך את פעולת שעון השבת.

❖ האם מותר לבן להתחפש בפורים לבת, ולבת להתחפש לבן?
הרמ"א כתב בשלחן ערוך אורח חיים סימן תרצ"ו, ח': "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר - אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן ויש אומרים דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה" הרי שהרמ"א פסק שמותר. אולם המשנה ברורה במקום הביא בשם הט"ז שיש לבטל את המנהג הזה. גם הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת ה', נ' פסק שיש למנוע את המנהג הזה.
אולם המשנה ברורה סיים ש"אם כל המלבושים של איש, רק מלבוש אחד של אשה וניכרים הם - אפשר שאין למחות בה".
לסיכום: למרות שיש מי שמתיר לבן להתחפש לבת ולהיפך, ראוי להימנע מכך. אלא אם לובשים רק מלבוש אחד משל המין השני ואינו מתחפש לגמרי לבן המין השני.

❖ אדם חוגג את פורים ברעננה. אולם מכיוון שבנו לומד בישיבה בירושלים הוא נוסע למסיבת פורים בישיבת בנו בירושלים ושב בלילה לרעננה. האם הוא מחויב בקריאת המגילה ובמצוות החג של יום ט"ו בירושלים?
מעיקר הלכות "פרוז בן יומו" (אדם שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה רק יום אחד) ו"מוקף בן יומו" (אדם שנמצא בעיר מוקפת חומה רק יום אחד) מרובות הן. אולם בעיקרון נאמר שהזמן הקובע הוא עלות השחר. ולכן במקרה שלנו ברור שהאדם מחויב בכל מצוות הפורים ביום י"ד, כיוון שבעלות השחר של יום י"ד היה ברעננה.
ולגבי יום ט"ו, מכיוון שאינו נשאר עד עלות השחר, אינו מחויב במצוות הפורים בליל ט"ו בירושלים.
אולם אם יישאר ללון בירושלים יהיה חייב גם בכל מצוות הפורים ויקרא שם מגילה בברכותיה. (אמנם מנהג הספרדים במקרה זה כפסיקת הרב עובדיה יוסף זצ"ל שמחויב בקריאה בברכה רק יום י"ד וביום ט"ו יקרא בלי ברכה.)

❖ נער בר מצווה מחו"ל הגיע כדי לחגוג את העליה לתורה בארץ והוא מעוניין לעשות זאת בשני וחמישי. תוך כדי שיחתו עם הגבאי התברר שימלאו לו שלוש עשרה רק שבוע מאוחר יותר ובזמן העליה לתורה עדין לא יהיה בגיל בר מצווה. האם יוכל לקרוא ולעלות לתורה?
מעיקר הדין פסק השלחן ערוך שקטן יכול לעלות לתורה. זו לשונו של השלחן ערוך: "הכל עולים למנין שבעה, אפילו... קטן שיודע למי מברכין" (או"ח רפ"ב, א').
אולם המשנה ברורה הביא שהמנהג לא כך הוא: "נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר".
המשנה ברורה הוסיף הסתייגות נוספת: "ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים דהיינו שהוא יקרא בקול רם בס"ת והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו עד שיביא שתי שערות".
כלומר גם אם אפשר שקטן יהיה עולה, אי אפשר שיהיה בעל הקורא. אולם המשנה ברורה מביא שבשעת הדחק, למשל אם הקטן לא יקרא לא יהיה בעל קורא אחר, יכול הקטן לשמש בעל קורא.
על פי זה פסק הרב משה פיינשטיין זצ"ל שאם יש נער בר מצווה שהכין בטעות את הפרשה הלא נכונה, מותר לו להיות בעל קורא כי זה נחשב שעת הדחק.
לסיכום:
במקרה זה, שאם בר המצווה לא יקרא תיגרם לו ולמשפחתו עוגמת נפש רבה, ניתן לאפשר לו להיות בעל הקורא למרות שבאותו זמן יהיה עדיין מתחת לגיל בר מצווה.

❖ לאן ראוי שיהיה כיוון מקומות הישיבה של הנשים בבית הכנסת?
חז"ל למדו אותנו שבכל מקום שבו אדם מתפלל, בין בארץ ובין בחו"ל, כיוון תפילתו יהיה לירושלים, למקום המקדש ולקודש הקודשים. וכך פסק השלחן ערוך:
בקומו להתפלל, אם היה עומד בחו"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קודש הקודשים. (שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ"ד).
ומה הדין במקרה שבו ארון הקודש לא נמצא בכיוון ירושלים?
על כך כתב המשנה ברורה: "ולפי שצריך להתפלל לצד מזרח נהגו לקבוע ההיכל (ארון הקודש) שספר תורה בתוכו בכותל מזרחי. ואם אי אפשר לו לקבוע במזרח, יקבע בדרום. ועל כל פנים לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל.
ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח." - למדנו מכאן שכיוון התפילה צריך להיות, לכיוון ירושלים, אפילו במקרה שבו ארון הקודש נמצא בצד אחר.
ולכן במקרה שלנו ראוי שכיוון התפילה של הנשים יהיה לכיוון מזרח ולא לכיוון הגברים! למרות שהמקורות שציינו נוגעים לכיוון התפילה ולא לכיוון הכסאות, אין ספק שנוח יותר ומתאים יותר שהכיסאות הם לצד מזרח, לכיוון ירושלים, ולא לצד הגברים.

❖ האם מותר להשתמש בחלה קפואה כלחם משנה?
חלה שלוקחים ללחם משנה צריכה להיות ראויה לאכילה. ולכן, למשל אם היא אינה ראויה לאכול מסיבה הלכתית, כגון שלא הפרישו ממנה תרומות ומעשרות או ששכחו להפריש חלה (בארץ ישראל, כי בחו"ל האיסור דרבנן ויש דרך להתיר) אי אפשר לצרפה כלחם משנה.
אולם לענין חלה שהוציאו מהמקפיא, כתב בשו"ת בצל החכמה (חלק ג' סימן ק"י, סעיף ד') שמכיוון שמספיק שתהיה החלה ראויה בסוף הארוחה והרי יכול אדם להאריך בסעודה כאוות נפשו, לכן זה נחשב שהחלה ראויה לאכילה. וכן נפסק להלכה בשמירת שבת כהלכתה חלק ב' נ"ה, י"ב.
לסיכום:
מותר להשתמש בחלה שהוצאה זה עתה מההקפאה ללחם משנה.

❖ אדם נתן את המזוזה לבדיקה ונמצאה כשרה, האם עליו לברך בזמן ההחזרה?
לכאורה ניתן לדמות את השאלה למקרה שאדם מסיר את טליתו ובדעתו ללובשה אחר כך. לגבי שאלה זו פסק הרמ"א (או"ח ח', י"ד) שאין לברך (בשונה מהמחבר שפסק שיש לברך).
לפי זה במקרה שלנו לא יצטרך לברך. אולם הפוסקים כתבו שהמקרה שלנו שונה, כיוון שכאשר הוא פושט את טליתו דעתו ללובשה, ואילו במזוזה יכול להיות שהיא תיפסל ויצטרך לשים מזוזה אחרת (כך כתב הפתחי תשובה יורה דעה רפ"ט, א'). לאור זאת פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה עת ג', פ') כי יש לברך.
אולם יש פוסקים שכתבו שגם כאן תלוי אם מסיח דעתו. ולכן אם בודקים לו במקום – לא יברך. אם נותן לבדיקה ומקבל רק למחרת – יברך.
לסיכום:
אם נתן מזוזה לבדיקה – אם נפסלה ושם אחרת – יברך.
אם נמצאה כשרה – אם בדקו לו במקום – לא יברך. אם השאיר לבדיקה ומקבל למחרת – יברך. ויש מי שאומר שבכל מקרה יברך (הרב עובדיה יוסף זצ"ל).